פסק-דין בתיק ע"א 9791/03

           ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מ. שנהב) מיום 22.10.03, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 115564/98.

1.        המערער הגיש לבית המשפט קמא ערעור על החלטת רשמת בית המשפט, שלא לפסוק הוצאות לטובתו בהליך שבו זכה. המערער ביקש את פסילתו של השופט הדן בערעור. זאת, כך נטען, משום שהשופט דחה ערעור קודם שהוא הגיש, כנגד החלטת רשמת אחרת בבית המשפט בעניין אחר. לטענת המערער, נהג כלפיו בית המשפט בהליך הקודם במשוא פנים בולט, תוך עיוות דין, הפרת כללי המשפט, ההגינות והצדק. המערער חשש כי גם בהליך הנוכחי ינהג כלפיו בית המשפט באותו אופן וכי להחלטותיו יהיה אופי דומה להחלטות שניתנו בהליך הקודם, כך שהשופט יתעלם מטענותיו כנגד החלטת הרשמת וידחה את הערעור בלא הנמקה וללא יסוד, כפי שאירע, אליבא דמערער, בהליך הקודם.

2.        בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסילה בקובעו כי כל טענות המערער מבוססות על תחושה סוביקטיבית ונוגעות להליך קודם שבית המשפט כלל לא זכר ולכן אין ולו קצה של חשש לעיוות דין או משוא פנים בשל ההכרעה הקודמת. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי גם בהחלטה בבקשת הפסלות התעלם בית המשפט קמא מהטענות המהותיות ודחה אותן באמירות כוללניות שאין בהן שום הנמקה לגופו של עניין.

3.        לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסילתו של שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך. היא תעשה רק מקום שהטוען לפסילה הראה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573, 606). עצם העובדה כי בית המשפט ישב בדין בעניין אחר של המבקש את פסלותו איננה יכולה, כשלעצמה, לבסס עילת פסלות (ראו: ע"פ 286/83 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 793/83 אדרי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 363; מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט, תשמ"ז, 87, 110). חזקה על בית המשפט כי ידע לשמור על מקצועיותו ולשפוט את המקרה שלפניו באופן ראוי וללא משוא פנים גם כאשר יש זיקה כלשהיא בין ההליכים המובאים בפניו, קל וחומר כאשר אין שום קשר בין ההליכים מלבד העובדה כי בית המשפט ישב בדין בעניין אחר בו היה מעורב מבקש הפסילה. אכן, העובדה כי בית המשפט קמא דחה ערעור קודם של המערער על החלטת רשמת בית המשפט, אין בה כדי לפסול אותו מלשבת בדין בערעור הנוכחי של המערער על החלטה אחרת של רשמת אחרת בבית המשפט. במצב זה לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים, וכל קביעה אחרת יש בה שיבוש רציני לעבודת בתי המשפט. טענות המערער ביחס להליך הקודם מקומן בהליכי ערעור על ההליך הקודם, וכל עוד לא נתבררו עד תום, הרי שהן בגדר טענות בלבד, ואין בהן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)).

           על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ‏‏י"ח כסלו, תשס"ה (1.12.2004).

                                                                                      ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: